מנהל התכנית 'הקשב' חיים דיין ממליץ כיצד לסייע לילדים עם (ובלי) הפרעת קשב ADHD להתמודדות עם השבתת מערכת החינוך בצל משבר הקורונה. התכנית נותנת מענה לילדים בסיכון בעלי הפרעות קשב וריכוז והוריהם בבני ברק במימון 360.

******

"לא יודע מה ימוטט אותי קודם, הקורונה, או להיות בבית עם שלושה ילדים שיש להם ADHD ", כתב הורה מודאג. השבתת הלימודים הפתאומית בעקבות משבר הקורונה מדאיגה הורים רבים, ובמקרה של הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז ישנן התמודדויות נוספות. ילדים עם הפרעת קשב תלויים יותר במסגרת חיצונית, כמו מערכת החינוך, הם רגישים יותר לשעמום, וזקוקים יותר להשגחה וטיפול של ההורים. העניין נעשה מורכב עוד יותר, כאשר להורה עצמו יש הפרעת קשב, והוא מתקשה לספק לילד את המסגרת והעקביות הנחוצה לו.

נתאר לעצמנו את הילדים עם הפרעת קשב כילדים עגולים, ואת מערכת החינוך כמסגרת מרובעת. העיגולים זקוקים לריבוע כדי שייצב אותם, וזה מה שעושה מערכת החינוך בשגרה. בחופשה הכפויה, עלינו להיות המרובע שלהם. מצד שני, כילדים עגולים הם לא תמיד מחבבים את הריבוע לו הם זקוקים והם הודפים אותו כ מו מערכת חיסונים שדוחה איבר שמושתל בגוף. להלן כמה נקודות שיכולות לסייע, הן עברו ביקורת יסודית של נער צעיר עם הפרעת קשב, שהדגיש את הדברים כפי שהם נראים מנקודת מבטו.

*הבנה ואמפתיה* – נביט בילדים משתי נקודות מבט יחד: מעין ימין העגולה נסתכל על מה שהילדים "רוצים", על נקודת המבט שלהם שחובבת חירות וחופש, ומעין שמאל המרובעת נסתכל על מה שהילדים "צריכים" כדי לתפקד טוב יותר. שני הללו חשובים וננסה לאזן ולמצא את המקום לשניהם.

*זמנים אישיים* – נסו לקבוע זמנים אישיים בהם תוכלו לבלות עם הילד לבד. זמן זה יכול להוות מקור חיזוק עבורכם ולסייע לכם לעבור יחד תקופה מאתגרת זו בצורה טובה יותר. זמן אישי יכול להיות גם פרק זמן של עשרים דקות בו ההורה והילד משוחחים או מבלים במרחב זמן שהוגדר מראש עבור הילד. בזמן זה מקפידים יותר להביט על הילד מהעין העגולה, מתמקדים ב"רוצה", כמו קשר הורה-ילד ובהנאה משותפת, ונמנעים מביקורת ועיסוק במה ש"צריך".

*הטרמה* – הכינו את הילדים לאתגר הצפוי, אל תניחו שהוא ברור להם מאליו. הסבירו להם שאנשים עגולים זקוקים למסגרות מרובעות, וכשיש יציאה מהמסגרת צפויים להיות אתגרים. שוחחו איתם אודות האתגרים הצפויים להם לאור ניסיון העבר מחופשות קודמות ועודדו אותם להציע פתרונות.

*בהירות ורוגע* – משבר הקורונה מאתגר גם את ההורים עצמם, הוא מלווה בחוסר בהירות לגבי ההווה והעתיד, ובמידה מסוימת גם בעלייה ברמת הלחץ. נסו לעשות לעצמכם סדר בראש, להתמקד בעשייה ולמצוא דרכים להרגעה עצמית. ככל שלכם תהייה תמונת מצב בהירה יותר, וככל שתהיו רגועים יותר, כך יקל על הילדים להתמודד. קחו בחשבון כי לחץ וחוסר וודאות יכולים להחליש את יכולת ההתמודדות של הילד עם תסמיני ההפרעה , וגלו הבנה למצ ב מיוחד זה.

*מתן אחריות* – האצילו סמכויות לילדים. יש ילדים שמתפקדים טוב יותר כאשר נותנים להם אחריות על תחומים ומשימות, אם הילד שלכם הוא כזה, אל תהססו להיעזר בנקודת חוזק זו. הילד יכול להיות ממונה על פעילות כלשהי בבית, גם אם המשימה תצריך ממכם להתאמץ אחר כך לנקות ולסדר אחריו. השלימו מראש עם המחירים הכרוכים בכך. זכרו כי פעילות יצרנית מגבירה תחושת ערך עצמי ויכולה להשפיע על המוטיבציה של הילד לשמור על התנהגות תקינה.

*שעמום* – קחו בחשבון שילדים עם הפרעת קשב עשויים להיות רגישים יותר לשעמום, כמו השתעממות מהירה, קושי לשאת את תחושת אי-הנוחות של השעמום או יכולת נמוכה להעסיק את עצמם. מצבי שעמום יכולים לגרור התנהגויות לא רצויות, כמו חיפוש ריגושים והצקות. הקדימו את השעמום וספקו תעסוקה לילדים מבעוד מועד.

*פרויקטים* – הגדירו איתם פרויקטים שיוכלו לבצע בתקופת החופשה הבלתי-מתוכננת הזו. הציגו את המצב כהזדמנות לעשות דברים שלא חשבנו שיהיה זמן לעשות. התמקדו בנושאים האהובים עליהם, למשל, טיפוח גינה, לימוד נושא שמעניין אותם וכדומה. חשוב לתת לילד משוב חיובי תכוף, ובנוסף לאפשר משימות מעניינות, מגוונות, שכוללות תנועה או יציאה מהבית – אם הילד זקוק לכך.

*סדר יום* – נסו ככל שניתן לשמור על סדר יום קבוע. הוא יכול להיות גמיש יותר, לא בהכרח שיהיה מובנה כמו יום לימודים, אבל חשוב שיהיו נעוצים בו שתיים או שלוש משימות קבועות שיהוו עוגנים -של-סדר עבור הילד והמשפחה. למשל קימה בין שמונה לתשע, פעילות גופנית בין שתים עשרה לאחת, ומקלחת בשעה שמונה בערב.

*מבצע אישי* – תוכלו לעגן את המשימות שהגדרתם לתקופה זו במסגרת מבצע אישי נושא פרסים. פרקו את המשימות לתת י-משימה ותנו ניקוד שווה ערך לכל תת משימה. חשוב שהגמול יהיה מוגדר וברור, בעל ערך משמעותי, אך לא מופרז, ושיינתן לילד בטווח זמנים קצר יחסית.

*מרחב אישי* – חלק מהילדים מתקשים לתפקד בסביבה רבת גירויים, והדבר יכול להגביר מוסחות-דעת וירידה בביצוע משימות, או לעודד מתח וחיכוכים עם האחים. נסו להקדים מצבים אלו על ידי הפניית הילד להיות במרחב משלו, למשל לבלות בחדר לבד/מרחב שקט לפחות בחלק מהזמנים.

*פעילות גופנית* – נסו לעודד את הילדים להתמיד בפעילות גופנית, בבית או במרחב פתוח. הפעילות יכולה להיות ספורטיבית, או כל עבודה אחרת שמוציאה מהם מאמץ ומשחררת לחצים. לפעמים ילדים עם הפרעת קשב מתקשים להניע את עצמם לפעילות, גם אם היא מהנה. סייעו להם בכך, למשל על ידי פעילות משותפת איתכם.

*קשרים חברתיים* – כדי לשמור על רציפות השגרה בהקשר החברתי, ולאפשר ערוץ תמיכה נוסף עבור הילד, סייעו לילד לשמור על קשרים חברתיים, ככל שהוראות הבריאות מאפשרות זאת או באמצעות הטלפון. אם אתם הורים לילדים צעירים, תנו דעתכם לכך שייתכן שלא תמיד הם יודעים לשמר את הערוץ החברתי ביעילות בעצמם, והם זקוקים ליוזמה שלכם.

*אחריות חברתית* – עודדו אותם לקחת אחריות על אחרים ולתרום לזול ת, למשל להיות בקשר עם חבר או בן משפחה שיכול להיתרם משיחה איתם, להכין אוכל עבור אדם שזקוק לכך וכדומה.

*עידוד יוזמה* – הילדים עלולים לבוא אליכם עם רעיונות שונים ומגוונים, לפעמים כאלה שבמבט ראשון מאיימים לכם על הסדר הקבוע. היו פתוחים לקראתם, אפשרו גמישות ומרחב התנסות ככל שניתן. צאו מהריבוע שלכם, כדי שהם יוכלו ללמוד ממכם איך לעשות זאת.

*מבט חיובי* – נסו להרגיע את עצמכם, התחברו לחלקים שאתם אוהבים בילד, הסתכלו על הילדים העגולים שמתגלגלים לכם בבית בעין טובה וסלחנית. נסו להמשיך ולסמוך על הילד, גם כשהוא מאתגר, הדבר יכול להרגיע אותו ולתת לו ביטחון עצמי ואחריות.

*משמעות* – אדם פועל מתוך משמעות. תנו דעתכם למשמעות שאתם מייחסים למצב, בעיה, אתגר, מזל רע, הזדמנות. מה המשמעות שאתם מייחסים להתנהגויות של הילד, "הוא עושה דווקא", "הוא לא מוצא את עצמו" וכדומה. ומה המשמעות שאתם נותנים לתפקיד שלכם לגדל ילד עם הפרעת קשב. יש לכם שליחות לגדל ילד עם סגנון מיוחד.

*טיפול תרופתי* – אם אתם חושבים על המשך טיפול תרופתי גם בבית, שוחחו על כך עם הילדים ושתפו אותם בשיקולים שלכם. התייחסו לצורך להמשיך שגרת תפקוד, גם אם הפורמט הקבוע והמוכר השתנה זמנית. חשוב שהילד לא יפרש את מתן הטיפול בבית כניסיון להשתיק אותו או לבטל את סגנונו המיוחד. הסבירו שהטיפול התרופתי נועד לסייע לו להתרבע לפי שעה לצורך עמידה במשימות ואתגרים מסוימים הנחוצים עבור הילד, וכי אתם אוהבים ומקבלים אותו כמות שהוא. כמובן החלטה על שינוי בטיפול תרופתי צריכה להיות בהתייעצות עם רופא.